פסק-דין בתיק תא"מ 26157-01-12

1.         בפניי תביעת שיבוב שהוגשה על ידי התובעת לתשלום סך של 39,094 ש"ח בגין נזקים שנגרמו לדירת המבוטחת של התובעת, אשר נטען בגינם כי מקורם בשריפה שפרצה בבית הנתבעים 1-2.

2.         התובעת, חברה לביטוח בטחה את הגברת אירנה סובולב (להלן: "המבוטחת") במסגרת פוליסת ביטוח משכנתא שהיתה בתוקף מיום 1/1/2009-31/10/2010 בה בוטחה דירת המגורים של המבוטחת ברחוב שבט בנימין באשדוד (להלן: "הדירה").

3.         הנתבעים 1-2 היו באותה העת הבעלים של דירת מגורים הממוקמת מתחת לדירת המבוטחת.

4.         הנתבעת מספר 3 הייתה באותה העת שוכרת דירת הנתבעים 1-2.

5.         טענות התובעת

לטענתה בכתב התביעה, ביום 9/9/2011 (מדובר בטעות סופר, צריך להיות 9/9/2009- הערה שלי ע.ג) בשעה 02:00 לערך, פרצה שריפה בדירת הנתבעים שהתפשטה לדירת המבוטחת וגרמה לה נזק.

משכך, התובעת הפעילה שמאי מטעמה אשר העריך את נזקי המבוטחת ובהתאם לבירורים שנערכו שולם למבוטחת ביום 7/12/2010 סך של 35,942 ש"ח אשר נכון למועד הגשת התביעה עמד על סך של 37,523 ש"ח.

כן שלמה התובעת לשמאי סך העומד במועד הגשת התביעה על סך של 1571 ש"ח.

לפיכך, מששלמה תגמולי ביטוח למבוטחת קמה זכותה לבוא בתביעת שיבוב כנגד האחראי לנזק וזאת בהתאם להוראות סעיף 62 לחוק חוזה הביטוח , התשמ"א- 1981.

התובעת הוסיפה וטענה שהואיל ומדובר בנזק שנגרם על ידי אש, הרי שעל הנתבעים הנטל להוכיח שלא התרשלו וזאת בשים לב להוראות סעיף 39 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש), תשכ"ח- 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין") וטענה שלולא התרשלותם לא היתה נגרמת השריפה.

6.         טענות הנתבעים

כנגד הנתבעים מספר 3 ניתן פסק דין בהיעדר הגנה וכתב הגנה בתיק הוגש מטעמם של הנתבעים 1-2 בלבד (להלן: "הנתבעים").

הנתבעים  טענו מספר טענות מקדמיות בכתב הגנתם. כך טענו שבינם לבין המבוטחת נחתם הסכם סילוק ופשרה (להלן: "הסכם הויתור") בו הוסדרו כל המחלוקות בין הצדדים. כן טענו שהסכם הויתור נחתם עובר לקבלת הכספים מידי חברת הביטוח וקיום התחייבותם זו משחררם מכל התחייבות לאירוע.

לטענתם, בהתאם להסכם הויתור התחייבה המבוטחת שאין לה כל טענה ביחס לאירוע וזאת לאחר קבלת סך של 4500 ש"ח ששולם לה והואיל והמבטחת נכנסה בנעליה, דין התביעה להידחות.

הנתבעים גם טענו שיש לדחות התביעה בהיעדר מסמכים מהותיים ואף טענו שהפוליסה שצורפה אינה תואמת לרשימה שצורפה.

לגרסתם, אינם אחראים לקרות האירוע ואף הכחישו כל טענה של התפשטות אש מדירתם לדירת המבוטחת ואף טענו שאין להם כל מושג מה מקור האירוע.

לחילופין, טענו הנתבעים שבאם הופרה חובת הזהירות הרי שזו הופרה על ידי הנתבעת מספר 3 בלבד מתוקף היותה שוכרת הדירה ויש לגלגל לפתחה מלוא התוצאות לרשלנותה.

7.         דיון והכרעה

בישיבה המקדמית שהתקיימה בפניי ויתרו הנתבעים על מירב טענותיהם המקדמיות בדבר תכולת הפוליסה אולם עמדו על טענותיהם בדבר מועד עריכת הסכם הפשרה וטענתם שמדובר בנזק שאינו באחריותם.